רמת רחל ואתריה
|
כותרת פרוטו-איאולית |
הקדמהאתר החפירות של רמת רחל ממוקם על פסגת גבעה גבוהה בדרום
ירושלים, בין בית-לחם לעיר העתיקה, ליד קיבוץ רמת רחל. בשנים
1959-1962 נערכו במקום חפירות ע"י יוחנן אהרוני, ונתגלו שכבות מכמה תקופות.
הממצאים החשובים ביותר שייכים לארמון המיוחס למלכי יהודה, ומתוארך על ידי החופר
למאות השמינית-שביעית. החופר אהרוני זיהה את המקום כבית הכרם, אחד המקומות שבהם
הדליקו משואות בסוף ימי בית ראשון: העיזו בני בנימין, מקרב ירושלים, ובתקוע תקעו שופר, ועל-בית הכרם
שאו משאת (ירמיהו ו' א') במהלך המאה השמינית לפנה"ס נבנתה במקום מצודה
ממלכתית, בידי אחד ממלכי יהודה, וחומת הסוגרים היא הממצא הבנוי היחיד שנותר
מאותו ארמון. |
|
חותמת עם הכתובת: למלך ממשת
|
חותמות "למלך"ברמת רחל נמצאו יותר ממאה חותמות מסוג "למלך" טבועות
על כדי אחסון (פיטסים), המיוחסים לשכבת הבנייה הראשונה באתר. החותמות מעידות על חשיבות המקום כמרכז אדמיניסטרטיבי של ממלכת יהודה. אתר נדיר ברצינותו על חותמות למלך מפרט בין השאר על אלו שנמצאו ברמת
רחל: http://www.lmlk.com/research/lmlk_ramat.htm על החותמות נמצאו, בין השאר, ארבעה שמות מקומות, שלושה מהם
כנראה ידועים: חברן, זיף, שכה, וממשת. חברן היא ככל הנראה חברון, זיף – כנראה העיר שליד חברון,
שכה – עיר-מבצר על עמק האלה. אחת ההצעות החשובות לזיהוי "ממשת" היתה
של יגאל ידין: במאמר חשוב הוא טען כי "ממשת" היא רמת רחל,
כמרכז שלטוני ואדמיניסטרטיבי של מלכי יהודה. את הרעיון קיבל ידין מסיפור כניעת
חזקיהו לאשור, בה מסופר על האוצרות אותם הראה חזקיהו לשליחי בראדך בלאדן, בביתו
ובכל ממשלתו. ידין מבין את הקיצור "ממשת" המוטבע על
רבים מהכדים כשם אדמיניסטרטיבי לרמת רחל, קרית הממשלה של מלכי יהודה, ובכינוי
"ממשת" נבלעה ה-ל': יב בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח
בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן-בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ-בָּבֶל, סְפָרִים
וּמִנְחָה--אֶל-חִזְקִיָּהוּ: כִּי שָׁמַע, כִּי חָלָה
חִזְקִיָּהוּ. יג וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם,
חִזְקִיָּהוּ, וַיַּרְאֵם אֶת-כָּל-בֵּית נְכֹתֹה אֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הַזָּהָב
וְאֶת-הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו, וְאֵת
כָּל-אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו: לֹא-הָיָה דָבָר, אֲשֶׁר לֹא-הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ
בְּבֵיתוֹ--וּבְכָל-מֶמְשַׁלְתּוֹ. יד וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ
הַנָּבִיא, אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ; וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה אָמְרוּ
הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ,
מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ מִבָּבֶל. טו וַיֹּאמֶר, מָה רָאוּ
בְּבֵיתֶךָ; וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בְּבֵיתִי
רָאוּ--לֹא-הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא-הִרְאִיתִם, בְּאֹצְרֹתָי. טז וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ,
אֶל-חִזְקִיָּהוּ: שְׁמַע, דְּבַר-יְהוָה. יז הִנֵּה, יָמִים
בָּאִים, וְנִשָּׂא כָּל-אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ
עַד-הַיּוֹם הַזֶּה, בָּבֶלָה: לֹא-יִוָּתֵר דָּבָר, אָמַר יְהוָה. יח וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר
יֵצְאוּ מִמְּךָ, אֲשֶׁר תּוֹלִיד--יקח (יִקָּחוּ); וְהָיוּ, סָרִיסִים,
בְּהֵיכַל, מֶלֶךְ בָּבֶל. יט וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ
אֶל-יְשַׁעְיָהוּ, טוֹב דְּבַר-יְהוָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ; וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא
אִם-שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי. כ וְיֶתֶר דִּבְרֵי
חִזְקִיָּהוּ, וְכָל-גְּבוּרָתוֹ, וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַבְּרֵכָה
וְאֶת-הַתְּעָלָה, וַיָּבֵא אֶת-הַמַּיִם הָעִירָה: הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים,
עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יְהוּדָה. כא וַיִּשְׁכַּב
חִזְקִיָּהוּ, עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ, תַּחְתָּיו. (מלכים
ב, כ') |
|
|
קצת על ארכיאולוגיה מקראית ועל הויכוחים בין יוחנן אהרוני ויגאל ידין.הויכוחים העזים בין האישים הידועים הללו לא נפתרו עד מותם
של שני אלו. הויכוחים נסובו לא רק על זיהוי המקום, אלא על פרשנות הממצאים כולם.
הויכוחים גלשו לעימותים אישיים, ואף כי איני יודע את יחסם האישי זה לזה, הרי
שמעל דפי המאמרים משתקפים עימותים אישיים עזים, במסווה של ויכוח ארכיאולוגי
רציני. בהכללה גסה ניתן לומר כי יגאל ידין, רמטכ"ל ואיש צבא,
תמך רוב חייו בגישה הקרובה יותר למסופר בתנ"ך לגבי כיבוש הארץ בידי יהושע –
כלומר כיבוש אחיד ומהיר ברובו. את
האסכולה הובילו בזמנו אולברייט ואחריו רייט. יגאל ידין הביא לויכוח את הנסיון
הרב שצבר בחפירת התילים הגדולים – בעיקר חצור ומגידו, אך גם חפירות בדיקה קטנות בגזר ובתילים גדולים אחרים. מניתוח
הממצאים שגילה בחפירת אתרים אלו הסיק ידין כי מדובר בהרס רוב הערים הכנעניות
הגדולות של סוף תקופת הברונזה המאוחרת, ובתחילת תקופת הברזל א' מגיעה תרבות חדשה,
והוא קישר אותה לבני ישראל. יוחנן אהרוני הקיבוצניק, אמנם החל את הקריירה הארכיאולוגית
שלו באוניברסיטה העברית בירושלים, אולם עקב חיכוחים עזב, וייסד את המחלקה
לארכיאולוגיה באוניברסיטת
תל-אביב. אהרוני החל בסדרת סקרים, בנוסף לחפירת אתרים כערד, רמת רחל, ואחרים.
הסקרים החלו בגליל העליון, ולאחר מכן בבקעת באר שבע. אהרוני זיהה התישבות
התנחלותית ישראלית בגליל העליון ובקעת באר שבע, מה שגרם לו לתמוך בתיאוריה הישנה
של הגרמנים אלט ונות, המכונה "הכיבוש האיטי" – או ההתנחלות השקטה, ולא
בכיבוש המהיר והאחיד של הארץ. אסכולה זו התחזקה במיוחד לאחר סידרה של סקרים
שנעשו באיזור ההר בסוף שנות השישים ע"י כוכבי, זרטל, פינקלשטיין, ואחרים,
שלרוב אישרו את עיקרי שלבי ההתנחלות השקטה בהר, ואח"כ בעמקים. כיום מעטים החוקרים המאמינים באסכולת הכיבוש המהיר/אחיד.
רובם תומכים באופן זה או אחר בהתנחלות איטית, והויכוחים עברו למישורים אחרים,
כגון: -
האם היו בני ישראל מגובשים לפני התנחלותם
או שהתגבשו אחרי ? -
האם הממלכה המאוחדת התקיימה כפי שמתואר
בסיפורי דוד ושלמה, או שיש להמעיט מחשיבותה ? |
|
|
הויכוח ברמת רחלאהרוני היה חופר האתר יחד עם האוניברסיטה של רומא, והוא
פירסם את ממצאיו הראשוניים יחד עם פרשנותו לממצאים בסידרת מאמרים, בספרי החברה
לחקירת א"י ועתיקותיה ובמקומות אחרים. אהרוני טען כי יש לאתר שתי שכבות
עיקריות: האחת – מן המאות התשיעית-שמינית, ובה ארמון רחב ידיים, שלא
נותרו ממנו ממצאים רבים: ארמון המיוחס למלכי יהודה. השניה – מן המאה השישית - מצודה ממלכתית חדשה, גדולה בהרבה
מהקודמת. היתה לה מערכת ביצורים מרשימה יותר, ומצודה פנימית עם ארמון. ידין כמובן התנגד לפרשנות של אהרוני, וטען כל הזמן כי את
אותם ממצאים יש לפרש באופן שונה. הוא ירד לפרטים קטנים בחשיפת המבנים, ולא חשך
את שבטו מאהרוני, שלפני פרסום מסודר של הממצאים כולם – רץ "לספר
לחבר'ה" בלי שנתן אפשרות לכולם להביט בממצאים באופן מסודר. למען הגילוי
הנאות הוא היה חייב להודות כי את האתרים אותם הוא חפר – חצור ואחרים, פרסם לאחר
שנים רבות... אהרוני גילה בשפך עפר קרוב אבן מסותתת, כעין מעקה מהודר
לחלון בסגנון פרוטו-איאולי, בסטרטיגרפיה (תיארוך שכבות) המתאים לארמון השני,
מסוף תקופת בית ראשון. כשהדבר נודע לידין, הוא רץ למקום עם ארכיאולוג אחר (נחמן
אביגד), ומוחו הפורה מיד הסיק קשר לאחאב מלך ישראל (850 לפנה"ס) ועתליה
ביתו, וטען כי זהו הארמון שממנו יצאה עתליה אל בית המקדש – שם זה עתה הוכתר נכדה
יהואש בן-אחזיה למלך – ושם היא נרצחה, במבוא הסוסים (מלכים ב', י"א). הטענה
יש לה על מה להסתמך, כיוון שהארכיטקטורה היא באמת פיניקית למראה, ואם פיניקית –
אז מי אם לא עתליה ? בנוסף, הוא ייחס משטח סלע שהושאר בצורתו המקורית בתוך
הארמון לבמת הבעל של עתליה, עיר הבעל, שאותה בנתה בהשפעת משפחתה (עתליה, בהיותה
בת איזבל, היתה נכדת מלך צור), ובה שירת מתן כהן הבעל. א וַעֲתַלְיָה אֵם
אֲחַזְיָהוּ, וראתה (רָאֲתָה) כִּי מֵת בְּנָהּ; וַתָּקָם, וַתְּאַבֵּד, אֵת,
כָּל-זֶרַע הַמַּמְלָכָה. ב וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת-הַמֶּלֶךְ-יוֹרָם
אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ אֶת-יוֹאָשׁ בֶּן-אֲחַזְיָה, וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ
בְּנֵי-הַמֶּלֶךְ הממותתים (הַמּוּמָתִים)--אֹתוֹ וְאֶת-מֵינִקְתּוֹ, בַּחֲדַר
הַמִּטּוֹת; וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ, וְלֹא הוּמָת. ג
וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית יְהוָה, מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים; וַעֲתַלְיָה, מֹלֶכֶת
עַל-הָאָרֶץ. {פ} ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שָׁלַח יְהוֹיָדָע
וַיִּקַּח אֶת-שָׂרֵי המאיות (הַמֵּאוֹת), לַכָּרִי וְלָרָצִים, וַיָּבֵא אֹתָם
אֵלָיו, בֵּית יְהוָה; וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית וַיַּשְׁבַּע אֹתָם, בְּבֵית
יְהוָה, וַיַּרְא אֹתָם, אֶת-בֶּן-הַמֶּלֶךְ. ה וַיְצַוֵּם לֵאמֹר, זֶה
הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: הַשְּׁלִשִׁית מִכֶּם, בָּאֵי הַשַּׁבָּת,
וְשֹׁמְרֵי, מִשְׁמֶרֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ. ו וְהַשְּׁלִשִׁית בְּשַׁעַר
סוּר, וְהַשְּׁלִשִׁית בַּשַּׁעַר אַחַר הָרָצִים; וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמֶרֶת
הַבַּיִת, מַסָּח. ז וּשְׁתֵּי הַיָּדוֹת בָּכֶם, כֹּל יֹצְאֵי
הַשַּׁבָּת, וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת בֵּית-יְהוָה, אֶל-הַמֶּלֶךְ. ח
וְהִקַּפְתֶּם עַל-הַמֶּלֶךְ סָבִיב, אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ, וְהַבָּא
אֶל-הַשְּׂדֵרוֹת, יוּמָת; וִהְיוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ, בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ. ט
וַיַּעֲשׂוּ שָׂרֵי המאיות (הַמֵּאוֹת), כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן,
וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת-אֲנָשָׁיו, בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת;
וַיָּבֹאוּ, אֶל-יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. י וַיִּתֵּן הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי
המאיות (הַמֵּאוֹת), אֶת-הַחֲנִית וְאֶת-הַשְּׁלָטִים, אֲשֶׁר, לַמֶּלֶךְ
דָּוִד--אֲשֶׁר, בְּבֵית יְהוָה. יא וַיַּעַמְדוּ הָרָצִים אִישׁ וְכֵלָיו
בְּיָדוֹ, מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד-כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית,
לַמִּזְבֵּחַ, וְלַבָּיִת--עַל-הַמֶּלֶךְ, סָבִיב. יב וַיּוֹצִא
אֶת-בֶּן-הַמֶּלֶךְ, וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת-הַנֵּזֶר וְאֶת-הָעֵדוּת,
וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ, וַיִּמְשָׁחֻהוּ; וַיַּכּוּ-כָף--וַיֹּאמְרוּ, יְחִי
הַמֶּלֶךְ. {ס} יג וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָה, אֶת-קוֹל הָרָצִין הָעָם;
וַתָּבֹא אֶל-הָעָם, בֵּית יְהוָה. יד וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עֹמֵד
עַל-הָעַמּוּד כַּמִּשְׁפָּט, וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת אֶל-הַמֶּלֶךְ,
וְכָל-עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ, וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת; וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה
אֶת-בְּגָדֶיהָ, וַתִּקְרָא קֶשֶׁר קָשֶׁר. טו וַיְצַו יְהוֹיָדָע
הַכֹּהֵן אֶת-שָׂרֵי המאיות (הַמֵּאוֹת) פְּקֻדֵי הַחַיִל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם
הוֹצִיאוּ אֹתָהּ אֶל-מִבֵּית לַשְּׂדֵרֹת, וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ, הָמֵת
בֶּחָרֶב: כִּי אָמַר הַכֹּהֵן, אַל-תּוּמַת בֵּית יְהוָה. טז
וַיָּשִׂמוּ לָהּ יָדַיִם, וַתָּבוֹא דֶּרֶךְ-מְבוֹא הַסּוּסִים בֵּית
הַמֶּלֶךְ; וַתּוּמַת, שָׁם. {ס} יז וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת-הַבְּרִית,
בֵּין יְהוָה וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם, לִהְיוֹת לְעָם, לַיהוָה; וּבֵין
הַמֶּלֶךְ, וּבֵין הָעָם. יח וַיָּבֹאוּ כָל-עַם הָאָרֶץ בֵּית-הַבַּעַל
וַיִּתְּצֻהוּ, אֶת-מִזְבְּחֹתָו וְאֶת-צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב, וְאֵת מַתָּן
כֹּהֵן הַבַּעַל, הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת; וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן
פְּקֻדֹּת, עַל-בֵּית יְהוָה. יט וַיִּקַּח אֶת-שָׂרֵי הַמֵּאוֹת
וְאֶת-הַכָּרִי וְאֶת-הָרָצִים וְאֵת כָּל-עַם הָאָרֶץ, וַיֹּרִידוּ
אֶת-הַמֶּלֶךְ מִבֵּית יְהוָה, וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ-שַׁעַר הָרָצִים, בֵּית
הַמֶּלֶךְ; וַיֵּשֶׁב, עַל-כִּסֵּא הַמְּלָכִים. כ וַיִּשְׂמַח
כָּל-עַם-הָאָרֶץ, וְהָעִיר שָׁקָטָה; וְאֶת-עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב,
בֵּית מלך (הַמֶּלֶךְ). {ס} (מלכים ב, י"א) כשאהרוני ייחס את הממצאים לארמון יהויקים של סוף בית
ראשון, לגלג עליו ידין, ואמר כי לא ייתכן ש- 250 שנה אחרי הארכיטקטורה הפיניקית
של אחאב ואיזבל בשומרון, יקום ארמון עם אותה ארכיטקטורה ואותם עיטורים בדיוק –
בישראל. בשנת 1984 ערך הארכיאולוג גבי ברקאי במקום חפירות בדיקה
קטנות, על מנת להכריע בין הניצים. הוא קבע כי מתחת לריצפה שתוארכה על ידי החופר למאות התשיעית
– נמצאו ממצאים מן המאה השמינית. הממצא מאחר כמובן את בניית הארמון למאה
השמינית. ברקאי הציע כי זהו האתר "ממשת" המסתורי מחותמות
"למלך". למרות זאת עדיין נחשב אהרוני, כחופר האתר, כבעל זכויות
רבות, והסטרטיגרפיה באתר לרוב היא על פי קביעתו. מכיוון שבארכיאולוגיה אין
וודאות כמעט בשום דבר, ניתן לומר שברמת רחל - כנראה אהרוני צדק יותר
מידין. |
|
|
הממצאים ברמת רחלהמצודה הממלכתית של רמת רחל היא דוגמה מאלפת של ארכיטקטורה
ישראלית-פיניקית בתקופת המקרא. החומות והמבנים המרכזיים נבנו בסטנדרט בנייה
גבוה, עם אבנים רבועות וחלקות המונחות בהתאמה, השער המרכזי עשוי אבני גזית
גדולות עשויות באיכות גבוהה. מספר כותרות פרוטו-איאוליות נמצאו בהריסות המצודה,
וניתן לשער כי הן עיטרו את ספי השער והכניסות לבניינים. http://www.israel-mfa.gov.il/mfa/go-visual.asp?MFAJ093i0 עיטורי חלונות – מרפסת עשויים אבן מעובדת כהלכה, עטורות
תימורות וכותרות פרוטו-איאוליות המחוברות יחד, נמצאו גם כן, וניתן לשער כי עיטרו
את הקומה העליונה של המבנה המלכותי. העיטורים הללו הם אולי הד לדברי ירמיהו
הנביא, המתאר את חלונות ארמון המלך יהויכין: יג הוי בנה ביתו בלא-צדק, ועליותיו בלא משפט; ברעהו יעבד חנם,
ופעלו לא יתן-לו. יד האמר, אבנה-לי בית מדות, ועליות, מרוחים; וקרע לו, חלוני, וספון
בארז, ומשוח בששר (ירמיהו כ"ב, י"ג-י"ד) בין הריסות האתר נמצאו חפצי ערך רבים, ביניהם כלי חרס
אשוריים מיובאים. ממצא יחודי נוסף הוא חותם, ובו הקדשה: "לאליקם נער
יוכן", המתורגם כך: "לאליקים המשרת של יהויכין", כאן המילה עבד
פירושה שר בכיר, אולי השר החשוב בממלכה של יהויכין מלך יהודה, בן יהויקים. בתקופה הפרסית שימשה רמת רחל מרכז מחוזי, כפי שאישר זאת
החופר. עשרות חותמות על כדים המתוארכים למאות 3-4 לפנה"ס, מצאו באתר. הן
נושאות את המילים "יהד הפחה", כלומר – מושל יהודה, ואחרות נושאות את
שמות המושלים עצמם. מן התקופה החשמונאית (המאה ה-2 לפנה"ס) נושאות
החותמות על הכדים את המילה "ירשלם". בתקופה ההרודיאנית התקיים במקום יישוב קטן, ולאחר חורבנו
המתוארכת ע"י החופר לשנת 70 לספ', ננטש המקום עד המאה השלישית לספ', אז בנה
הלגיון הרומאי ה- X וילה ובית מרחץ על הגבעה. |
|
|
הקתיסמהבתקופה הביזנטית (מאה 5 לספ') התקיים במקום מנזר גדול
וכנסייה עם בסיליקה גדולה, והם ננטשו בתחילת התק' המוסלמית (מאה 7 לספ'). במשך מאות שנים סברו כי במקום זה היתה ממוקמת כנסיית
הקתיסמה, וכך גם כותב אהרוני בסיכום החפירה שלו. ואולם בשנת 1992 נתגלתה כנסיית
הקתיסמה האמיתית למרגלות רמת רחל, בין עצי הזית, בעת חפירת הצלה בעת הרחבת דרך
בית-לחם. http://www.mfa.gov.il/mfa/go.asp?MFAH01v00 כנסיית הקתיסמה נדירה מבחינה ארכיטקטונית בהיותה כנראה
הדוגמה הקדומה ביותר בעולם למבנה מתומן שנבנה על ידי הכנסייה ועוטר על ידי
אומנים מוסלמים בסגנון שהועתק לאחר מכן למסגדים ברחבי העולם המוסלמי. במרכז
הכנסיה – סלע גדול, על פי המסורת זהו המקום בו ישבה לנוח מרים אם-ישו בבורחה
למצרים, או בדרכה ללדת את ישו בבית לחם. כיום, ככל הידוע, כוסתה כנסיית הקתיסמה
לאחר תיעוד הממצאים, והיא תחשף ותשוחזר ביום מן הימים (או יותר נכון באחרית הימים...) |
|
|
פסל רחל אמנומול הכניסה למלון רמת רחל, עומד פסל ברונזה גדול, המתאר את
רחל אמנו. הפסל הוא מעשה ידיו של הפסל דוד פולוס. פולוס פיסל לפני שנים רבות
פסלים המתארים אירועים הרואיים בתולדות האומה. פסלו המפורסם ביותר הוא אולי פסלו
של אלסכנדר זייד בגבעות שייח' אברייק, אולם ישנם נוספים, פחות מוכרים. השומר
על הסוס – פסלו של דוד פולוס המעניין הוא שתווי פניה של רחל הם סלאביים, כבנות ארץ
הולדתו של פולוס... למה רחל אמנו דווקא ? הגבעה צופה על קבר רחל אמנו. |
|
|
רמת רחל והפסל רן מוריןכיום (נכתב באפריל 2003), ניתן לראות כי הסתיים שלב חשוב
בהפיכת רמת רחל לאתר ארכיאולוגי הראוי לבקר בו. את כל הרעיון, התכנון, דחיפת המוסדות, והביצוע יש לזקוף
לזכותו של רן מורין, יליד רמת רחל. למרות שמשפחתו עזבה את המקום כשהיה בן שלושה
חודשים, מרגיש מורין קשר עז למקום, ושלושה מפסליו הסביבתיים ממוקמים מסביב לרמת
רחל, ומהווים חלק בלתי נפרד מהנוף הירושלמי. ·
האתר רמת רחל עצמו ·
גן עמודי הזיתים ·
ותצפית ההנצחה ליאיר אנג'ל. |
|
|
שחזור רמת רחל כיוםמטרת השחזור, אליבא דמורין, אינה לשחזר במדויק כיצד נראה
האתר בתקופת מלכי יהודה, אלא רק לגרות את הדמיון, ולתת למבקר מושג על העושר
והעוצמה של מקום כזה. העזובה נוקתה, נחפרו, סודרו ושולטו כמעט כל פינות האתר.
ניתן לראות כיום שער, חדרים, אולמות, חדרים תת-קרקעיים, מעברי סתרים, רחבה גדולה
ששוחזרה מארמון מלכי יהודה, ועוד אלמנטים. את ארבע פינות המבנה המבוצר מתקופת
מלכי יהודה, סימן רן מורין בעזרת עמודי אבני גזית, המונחים באי-סדר ארכיאולוגי
זה על גבי זה, ויוצרים מעין עמוד-תל. בפינה הדרום מזרחית עומד אורן, ולכן הפינה
מוקמה עליו, בשלבו אותו במבצר. בריכת המים, בהיותה אתר עם משמעות היסטורית לתקופת מלחמת
השחרור, נשארה במקום, יחד עם השלט שנקבע בה כשנרצחו ארבעת משתתפי הכינוס
הארכיאולוגי שנערך במקום בשנות החמישים. ניתן לעלות לבריכה ולהשקיף על החפירות,
ולזהות חומות סוגרים, שער למצודה, ארבע פינות המבצר, ועוד. את הרחבה מעטרים עמודים ועליהם כותרות פרוטו-איאוליות
(העתקים, כמובן), שכדוגמתן נמצאו ברמת רחל. הסבר מפורט, כולל שרטוטים שונים ושחזורים אפשריים, נמצא
בפינת הרחבה, למרגלות הבריכה. |
|
|
מצפה יאיר (אנג'ל)בצמוד לאתר העתיקות, במקום הצופה לכיוון מערב, הוקמה תצפית
מרשימה על שם יאיר אנג'ל, לוחם שייטת ובן הקיבוץ, שנהרג עם חבר בתאונת צלילה.
יאיר הוא בנו של יוסף (ג'וחא) אנג'ל, מראשי החברה להגנת הטבע. הפסל רן מורין, בעצמו יליד רמת-רחל, עיצב אנדרטה-תצפית
מרשימה, ובה שילב מוטיבים החוזרים כחוט השני ביצירותיו: עץ (אלון התולע, הפעם),
משולב בקצה תל אבנים קטן, במרכז מעגל תצפית מרשים, ובו אלמנטים הקשורים לחפירות
עצמן: לרגלי התצפית – פינת החומה החיצונית של המצודה. http://www.familytrip.co.il/Sites/Trips.asp?AttractionID=1272 http://www.jerusalem.muni.il/jer_sys/picture/site_form.asp?site_id=2777 |
|
|
מוצב הפעמון וגן הזיתים על העמודיםמוצב הפעמון הוא מוצב ירדני ששלט על דרום ירושלים. במקומו
נבנה פארק מרשים (במיוחד ממעוף הציפור), ובמרכזו עמודים
ועליהם עצי זית, גם הוא מאת רן-מורין. |
|
|
מקורות נוספים:http://www.israel-mfa.gov.il/mfa/go.asp?MFAH0k450 אתר הבית של קיבוץ רמת רחל:
http://rrachel.kibbutz.org.il/ ובו מידע מעניין על אירועים ודמויות בקיבוץ. |
|
|
עיקר שכחנו: איך להגיע ?האתר הארכיאולוגי של רמת רחל ממוקם מאחורי הקיבוץ הנושא את
אותו שם בדרום מזרח ירושלים. יש לנסוע בשכונת ארנונה דרומה, לחצות את הגשר (החדש) לעקוף
את הקיבוץ באיגוף שמאלי רחב, להמשיך ישר לתוך חניית הבריכה, ולחנות ליד מגדל
המים הישן. מקום זה יאה להתחיל בו
את הסיור. בהצלחה !! |
